יפן-יומן מסע חלק א'

אחחח...יפן...יפן...חזרתי לא מזמן מטיול מושלם של שבועיים ביפן ואיך מתחילים לספר על הטיול המושלם,כל הטוב שיש למדינה הזו להציע, נופים, אתרים ואוכל, אוכל , אוכל. טוב אז נתחיל מההתחלה.


מכיוון שתכנון הטיסה ליפן היה די ספונטני והיה לנו כשלושה שבועות להתארגן, אז נעזרתי הרבה באתר באנגלית japan-guide שעזר לי לתכנן חלק גדול מהטיול,גם גלשתי לאתר בטיול עצמו ביפן,שם האתר מכיל אתרים ומקומות שונים בכל עיר ביפן,מחירי אתרים וגם באיזה רכבת או אוטובוס להגיע לכל מקום,מומלץ ביותר.
בנוסף היה לי לעזר האתר-יפנית, של עירית שבילתה כמו שזה נראה זמן רב ביפן.

התכנון מתחיל ורצוי שיתחיל בקניית כרטיס לרכבות.

לתיירים יש הטבה מיוחדת,בכ-290 דולר לשבוע וכ-400 דולר לשבועיים ניתן לקנות כרטיס חופשי של JR,נסיעות חופשי בלי הגבלה ברכבות של חברת JR שהיא המובילה ביפן וזה כולל את הנסיעות בשינקנסן שהיא הרכבת המהירה שנוסעת ב-300 קמ"ש ואיתה החיים קלים בשביל להגיע מהר יחסית ממקום למקום.כמו כן בכל עיר יש בין 3 עד ל7 חברות רכבת שJR שולטת ונמצאת בכל עיר והכרטיס כולל כמובן גם אותן.ישנם גם אוטובוסים ואף מעבורת בהירושימה שכולם כלולים בכרטיס הJR PASS.אנו קנינו את הכרטיס לשבועיים וניצלנו אותו היטב ואני ממליץ שמי שנמצא מעל שבוע ביפן שלא יחסוך ויקנה גם כן את הכרטיס לשבועיים,כך אפשר להתנייד בקלות מבלי להתחשבן כמה תעלה רכבת לכל מקום.כך לדוגמא,בלעדי הכרטיס הזה שמיוחד רק לתיירים והוא נקנה רק מחוץ ליפן,נסיעה מטוקיו לקיוטו תעלה לכיוון אחד כ-200 דולר,כך שמספיק שתיים שלוש נסיעות לכסות את העלות של כרטיס הJR PASS.

חברות נסיעות ישראליות מוכרות את הכרטיס בארץ אך ניתן להזמין את הכרטיס דרך אתרים שונים ביותר זול כמו זה למשל,עם הגעה דרך פדקס תוך יומיים.

עוד דבר שכבר סגרנו מהארץ היה פוקט וויי פיי, מכשיר וויי פיי קטן בגודל מצלמה דיגיטלית שהיה איתנו כל הטיול ואז יש אינטרנט חופשי בלי הגבלה. ניתן להשכיר את המכשיר דרך האינטרנט ואז לציין מהיכן רוצים לאסוף אותו,שדה תעופה,מלון וכו'.אנחנו בחרנו שיחכה לנו במלון,הוא מגיע במעטפה גדולה ובתוך המעטפה מעבר למכשיר עצמו ישנה עוד מעטפה,בסיום הטיול מניחים את המכשיר בתוך המעטפה ומכניסים אותה לתיבת דואר,קל,יעיל ופשוט. ההשכרה עולה כ-350 שקלים לשבועיים,הסוללה של המכשיר מספיקה לכ-10 שעות בהפעלה רציפה, כמובן שיש מטען מצורף למכשיר.מומלץ.

הטיסה שלנו הייתה דרך חברת אייר פרנס ובשביל להגיע ליפן היינו צריכים לטוס קודם כל לצרפת ומשם טיסת מעבר 11 שעות, ישירות ליפן. כשעברנו מעל אירופה טסנו במשך זמן רב וראינו רק לבן בעיניים,אירופה מושלגת היטב.

בטיסה ליפן קיבלנו מטוס מדוגם,מסך טאצ' לכל נוסע,עם סרטים,סדרות,מוסיקה ומשחקים,3 ארוחות במהלך הטיסה,כל מה שצריך בשביל להנעים את זמננו ולהעביר את הג'ט לג שאחרי ברוח טובה.

נחתנו בטוקיו.אחרי הנחיתה פנינו למשרד של JR בשדה תעופה בשביל להפעיל את הכרטיס,זאת אומרת רק מהרגע שמפעילים דרך המשרד את הכרטיס המונה דופק,במקרה שלנו שבועיים מאותו רגע.התהליך לוקח כמה דקות ואז אנו ניגשים לקומה התחתונה,לתחנת רכבת לכיוון טוקיו.

הרבה מתחנות הרכבת ביפן הם בגודל לא פחות משדה התעופה בארץ, בדרך כלל יש כמה קומות, מספר של קווים ומספר חברות רכבת שונות באותו תחנה. אנו נוסעים ברכבת משדה התעופה נריטה לכיוון טוקיו שמרוחקת כשעה נסיעה, יורדים בתחנת שיבויה הקרובה למלון שבו אנו אמורים ללון בלילות הראשונים.

אנו מעכלים די מהר שאנו ביפן כשסביבנו מאות יפנים ואנו מתקדמים עם כל העדר לכיוון היציאה מהתחנה ואז ווואוו...

יוצאים מיד לרחוב ההומה, מסביב בניינים גבוהים, מסכים דיגיטליים מרצדים עם פרסומות ומוסיקה, הרחוב פשוט צועק וצבעוני, ממולנו המעבר חצייה האלכסוני והארוך של שיבויה, מראה מקסים.

אנו נגררים עם המזוודות ברחוב ומסתכלים על המסעדות הרבות לאורך הרחובות, על הצבעוניות הרבה, בכל 100 מטר מכונת משקאות אחת לפחות ולפעמים 4 ברצף, בהם שתייה מעניינת כך שבכל רגע שראיתי מכונת משקאות חקרתי מה היא מכילה, לרוב יש במכונות  משקאות קרים וחמים יחדיו כגון תה ירוק חם, תה שחור עם חלב, מרק תירס, מרק שעועית, משקה קר מעניין של ליצ׳י ומלח, לא מלוח אבל מאזן את הטעמים או פשוט משקאות קפה חזקים.

דבר נוסף שקולטים מהר מאוד שברחובות יפן אין פחים...בכלל. יש פחים רק ליד מכונות המשקאות שנועדו לבקבוקי השתייה וזהו. כך במהלך הטיול אני מצאתי את עצמי הרבה פעמים עם כיסים מלאים בעטיפות מזון וניילונים מחפש איך להיפטר מהם.

ההגיון הישראלי אומר שהרחובות יהיו בגלל זה מלוכלכים, אבל לא בהגיון היפני, שם הכל ממוחזר ואנשים לא יוצאים מהבית עם דברים מיותרים שיהווה להם פסולת לזריקה לאחר מכן. ראוי להערכה.

הגענו למלון מוכנים מראש לגודל החדר שנקבל כי ביפן החדרים הסטנדרטיים(כמו גם הרבה בתים ביפן) הם קטנים מאוד ממה שאנו מכירים, די קטנים שאין אפילו מקום על הרצפה לפתוח את המזוודה אבל יחד עם זאת החדרים מאובזרים היטב, טלוויזיה, מקרר, קומקום, מייבש שיער ולרוב חלוקי יוקטה יפנים ונעליים.

גם השרותים מאובזרים, שזה אחד הדברים המעניינים ביפן, כל בתי השימוש עם כסא מחומם ומצוידים בבידה עם זרנוק מיים חמימים, אחרי השוק הראשוני זה נהיה מענג.

  

סה"כ בטוקיו בילינו פעמיים ב-apa hotel, שזו רשת מלונות ביפן, אחד בשיבויה ואחד בשינג׳וקו.

400 שקלים לחדר לזוג ללילה, מחיר משתלם ותמורה טובה לכסף בייחוד בגלל המיקום המרכזי שלהם.

אחרי ההתמקמות במלון מה נותר מאשר לפרוץ לרחוב עטופים בבגדים חמים כי היה די קר, נושק לאפס מעלות ולהתחיל לחקור את החובות והיעד הראשון כמובן, לאכול את הסושי הראשון ביפן.

אז כמו תיירים טובים ומתלהבים אצנו רצנו לרשת הסושי על מסוע-גנקי סושי.

סושי על מסוע כשמו כן הוא, מנות של סושי על מסוע נע, לוקחים ישר מהמסוע מה שרוצים ונראה מגרה ואז המלצר סופר את הצלחות ומתייחס גם לצבע הצלחת,כל צבע מחיר שונה, במקרה של גנקי סושי, מזמינים דרך מסך טאצ׳ שנמצא אצל כל סועד ודי במהרה  המנה נשלחת לסועד ע״י המסוע, שלפעמים נראה בדמות רכבת ולפעמים בדמויות אחרות. סושי ביפן זה ניגירי, זאת אומרת אורז דביק ועליו נתח טרי של דג או כל דבר אחר.יש רולים כמו שאנו מכירים אבל בכמות מועטה ולאחר שבועיים של אכילה מסיבית של ניגירי התאהבתי בזה שאוכלים נטו דג טרי בלי כיסויים, מניפולציות וטעמים מיותרים. בטוקיו פזורות אין ספור סושיות, כולם טובות ובכלל, לגבי המלצות למסעדות ביפן, אין צורך בהמלצות.

תודעת השירות ביפן גבוהה ביותר, הסטנדרטים גבוהים גם במקומות הפשוטים ביותר, כך גם בסושיות שם הדגים סופר טריים, אולי רק בסניפי הרשתות של הסושי אפשר להצביע על סטנדרטים סבירים, לא בטריות הדגים, שם גם הכל טרי וטוב, רק הביצוע או בחירת הנתח שיכול להיות מעט סיבי, שאני אומר סטנדרטים סבירים זה אומר ברמה של הסושיות בארץ, שמספק כל ישראלי ממוצע.

התיישבנו בגנקי סושי, לא לפני שחיכינו בתור בחוץ שזרם די מהר בעוד אנו צופים בחלון ראווה של המסעדה שם מציגים את אין ספור הניגירי עשויים מפלסטיק אך נראים אמיתיים לגמרי וזה קטע חזק ביפן, מפני שכל מסעדה, מהפשוטה עד היוקרתית, מתהדרת לה בחלון ראווה עם מנות  מפלסטיק, נראות אחד לאחד בדיוק כמו שהם יוגשו ויש בזה הגיון לראות את המנה  מראש בלי שיהיו שאלות מיותרות, מה שלנו בדרך כלל משדר זילות של המקום, סטייל מסעדות חוף במיקונוס.

נכנסנו, התיישבנו, קצת בחשש, מה עושים, איך מזמינים, בנתיים אנו מוזגים לנו מיים חמים לכוסות מברז שנמצא בכל שולחן ולכוס מוסיפים אבקת תה ירוק, החומר גלם שנראה הכי אהוב ביפן אותו מוסיפים לכל דבר, דוגמאות בהמשך. כך, בלי חיוב, תה לכל דורש קיבלנו בכל מסעדה שהתיישבנו בה.

גילינו את האנגלית בתפריט שבמסך הדיגיטלי והתחלנו להזרים לשולחננו מנות- מרק מיסו, מרק של אטריות אודון ושרימפס בטמפורה, ניגירי טונה, ילוטייל, קיפוד ים, ועוד ניגירי ועוד ועוד.

בסיכומו של דבר  יצאנו בכ80 שקלים לארוחה, הניגירי הכי יקר יעלה 12 שקלים לשתי יחידות, הזול ביותר כ5 שקלים. חוויית הסושי הראשון ביפן, תענוג.מה יפה גם כן שאין טיפים ביפן,משלמים והולכים בלי לחשוב כמה טיפ לתת.

בטוקיו אזורים שונים, כל מקום והאופי שלו, הגיע הזמן לטייל ולבדוק אותם.

אחרי הסושי שאכלנו שנמצא בשיבויה הסתובבנו באיזור, דגמנו לאטה תה ירוק בסטארבאקס שם ניתן לשבת בקומה שנייה ולצפות לרחוב ההומה וגם להתחבר לויי פיי.

צמוד לסטארבאקס יש את מגדל 109, מעין קניות של 6 קומות, יש בניין המוקדש לגברים והשני מוקדש לבנות, בגדים, אקססוריז וכו׳.

כל טיול ברחוב משך אותי גם לסופרמרקטים שפזורים בכל מקום בשביל לראות את ההיצע של המקום.

כך למשל ניתן לראות בין החטיפים, קרקר אבוקדו וווסאבי, תמנון מיובש, חטיף אפרסמון מיובש, משקאות חמים או קרים בפחיות, מאפים שונים וטובים וליד הקופה בימי החורף בשביל להתחמם יש כל גדול עם קציצות דגים במראות שונים ששוחים בנוזל חום, שפחות גירה אותי תטעום.

ממשיכים להסתובב ונכנסים לסמטה של מלונות אהבה, מלונות שמשכירים לפי שעה או מקסימום ללילה, מלונות קונספט שאמורים לתת אווירה שונה וייחודית לזוגות, כל למשל יש מלון אלקטרז בעצוב של כלא, יש של חייזרים ועוד. 

דוכן של משקאות טפיוקה, עוד סושי, מסעדה של דג פוגו, דג שדורש מיומנות גבוהה של פירוק אחרת זה מסתיים במוות, עם אקווריום של דגים בחזית המסעדה, מסעדה של בשר קובה, בית קפה, מקדונלדס, עוד סושייה על מסוע, מסעדת מרקי ראמן... כן, לכאן ניכנס.

בשיבויה, ממש מול המלון שלנו יש מסעדת ראמן עם כ-15 מקומות ישיבה, מחוץ למסעדה מכונה להזמנה של המנות עם תמונות ומחירים, בוחרים, משלמים במכונה, לוקחים כרטיס ונכנסים למסעדה.

ברגע שתיישבים מקבלים מגבת בד חמה, כוס תה וקנקן מיים קרים, מקום פשוט שמתנהג כמו מסעדת יוקרה. הזמנו מרק ראמן עם מיסו שהגיע עם ביצה רכה, הרבה נבטים, שמן צ׳ילי, בשר ופרמז׳ן.

המרק היה מעולה, פשוט אין לתאר עד כמה, קערה גדולת מימדים עם שפע אטריות ראמן, חרפרפות טובה, טעמים עמוקים של המרק, עם ירק, אצות, ביצה ובשר, פשוט תענוג.

יחד עם המרק אכלנו כיסוני גיוזה מצויינים אותם ניגבתי עם כמה מחיות שהיו בשולחן, אחד של שום ושני של יוזו עם פלפל חריף, אני אוכל ומתמוגג מכל ביס. קיבולת המרק גדולה ביותר כך שלקחנו מרק אחד לשנינו, למחרת חזרנו שוב וכל אחד מאיתנו מתענג על קערת מרק לבד, בסוף הטיול הגענו למסעדה עוד פעם אחת בשביל שהטעם לא יישכח לנו.

ארג׳וקו- נחתנו ביום הנכון כי ביום ראשון איזור ארג׳וקו מלא בצעירים, בהיפסטרים שמתחפשים לכל מיני דמויות, לובשים בגדים מוזרים, כמו רחוב שינקינאי ארוך ומלא בכל טוב.

תוך כדי ההליכה אנו מחפשים דברים מעניינים לאכול ויש דברים מעניינים.

דוכנים עם תורים ארוכים תפסו את עינינו אז הצטרפנו גם כן לתור.

הגענו לדוכן טאקויאקי, כדורים פריכים של בלילה עם ירקות וחתיכות תמנון עם רוטב טריאקי וביצה מגורדת, טעמים עזים, קצת כבד, טעים, טעם נרכש, צריך להתרגל.

דוכן צ׳יפס ארוך ארוך, לא הדוכן, הצ׳יפס.ברור שנעמוד בתור, לקחנו עימנו צ׳יפס עם רוטב ספייסי והמשכנו לטייל עד שמיצינו ועלינו לרכבת לכיוון שינג׳וקו.

אם חשבנו ששיבויה הומה וצבעוני, נכונה לנו כאן הפתעה, איזור שינג׳וקו מלא ברחובות צבעוניים משלטים, מלא באנשים ברחובות, מסעדות, חנויות וקניונים מכל עבר.

בכלל ביפן יש קטע עם קניונים, הם הרבה פעמים מוחבאים בבנייינים בלי כל זכר של שלט ואז שנכנסים לבניין מגלים קניון של 7 קומות וכאלה יש הרבה, משהו די רגיל ואופייני. מה גם שהמקומות הטובים נמצאים בתחנות רכבת, לא פעם ירדנו לתחנת רכבת שמתחת לאדמה ומגלים שם עוד עיר, קניונים עם מסעדות ברמה גבוהה, מעדניות אסתטיות, חנויות של שוקולד שנראות כמו חנויות תכשיטים, ממש לעבור מתחת לרחוב בתוך קניון, להתחבר לתחנות אחרות, ממש להשתגע.עוד דבר להשתגע ממנו זה מתחנת שינג׳וקו היא התחנה הכי עמוסה בעולם כך אומרים ושרואים זאת בעיניים אי אפשר לתפוס את העומס הרב שצולח בהצלחה במשך כל היום בסדר מופתי וארגון של כל אזרח ואזרח לוקח על עצמו.

כיף להסתובב בשינג׳וקו, שם היינו במלון של apa בימים האחרונים שלנו, מקום הכי מרכזי שיש, שם צמוד למלון קולנוע בו צפינו ב״מלחמת הכוכבים״, אחר כך משם ממשיכים לסושייה גדולה יחסית ממה שראינו כל הטיול, עם כ-50 מקומות ישיבה.

 

בחלק הדרומי של טוקיו יש את איזור אודייבה, אי מלאכותי חדיש, מופרד משאר העיר ע״י גשר תלוי ארוך שעליו עוברת רכבת(לא של jr).

באודייבה קו רקיע יפה של הגשר ושל גורדי השחקים של טוקיו, פסל חירות, קניונים מפוארים.

אחד מהקניונים הוא וונוס פורט, מעוצב כרחוב איטלקי עתיק, עם מזרקה בתוך הקניון. ניתן למצוא שם את כל המותגים המוכרים, מסעדות שונות ועוד.

 בצמוד לקניון של אולם תצוגה של טויוטה, כניסה חינם, שם מציגים דגמים חדישים של רכבי החברה, משחקי וידאו, נסיעות מבחן ברכבים בתוך המתחם ועוד התנסויות טכנולוגיות מעניינות.

כמה דקות הליכה משם יש את מתחם דיבר טוקיו, קניון רחב ידיים עם רובוטריק ענק בכניסה.

באיזור של אודייבה אפשר לשרוף יום שלם של קניות, הליכות ואכילות, זה מה שבדיוק עשינו.

התחשק לי פיצה

איזור אקיהברה- רחוב טכנולוגי,עם המון חנויות חשמל או אפילו קניוני חשמל,עם כל החידושים וההמצאות.

הפלא ופלא,גם בטוקיו יש מגדל סטייל המגדל אייפל שבפריז,זה שבטוקיו אף גבוה יותר בכמה מטרים.




בטוקיו כמה מקדשים מרשימים וגדולים,חלקם פעילים,חלקם לביקור תיירותי בלבד.


מקדש מאיג'י

חביות סאקה במקש מאיג'י

מקדש סנסוי שבאיזור אסקסה,איזור עתיק יותר של טוקיו,בו שוק ארוך עם דוכני אוכל ושאר פיצ'עפקס,שם גם נסענו בריקשה וטעמנו גלידה בטעם תה ירוק וגלידה של תפוח אדמה סגול,היה טעים.

 דוכני האוכל והמתוקים שבאסקסה

 גלידת תפוח אדמה סגול

 גלידת תה ירוק

קרוב לאסקסה יש את טוקיו סקיי טרי,עץ השמיים,שמתנשא לגובה רב ולצידו בניין של חברת הבירה המקומית אסאי,לבניין לא עלינו,צפינו רק מלמטה בנוף.

הגיע הזמן לשוק הדגים טוקיג׳י המפורסם של טוקיו, לא לפני שנאכל ארוחת בוקר במלון ארוחה די מוזרה עם שעועית שחורה מתוקה,חביתה מתוקה,אצות,אך גם עם מאפים טובים וקפה טוב.

בשוק ישנם מכירות פומביות על דגי טונה ענקיים בשעות המוקדמות מאוד של הבוקר, לשם לא הגענו, אבל הסתובבנו בין הדוכנים בשביל לבדוק את היצע הדגים הטריים הרב שדגו באותו בוקר, דגי טונה שמפרקים על המקום, תמנונים וסרטנים חיים ונושמים, מבחר צדפות גדול, חלזונות, אצות, דגים מיובשים בכל מיני ווריאציות, בקיצור מכל טוב הים שרק הייתי יכול לפנטז עליו בארץ.

 הפירות ביפן יקרים,תותים בכ-80 שקל לקילו,עגבניה אחת ב40 שקל,מלון ב-120 שקלים.

 יש גם איזור של השוק בו יש מבחר ירקות ופירות, מסעדות סושי ועוד מיני דוכני רחוב של אוכל מהיר, שם טעמתי גלידה של פרחי סאקורה טעימה שהזכירה מעין טעם מוכר של מלאבי או משהו בסגנון.

  

תמנונים מיובשים

 גלידת פרחי סאקורה

ווסאבי טרי

 עגבניות שרי ננסיות

יש ליפנים קינוח שנקרא מוצ'י,מעטפת בצק אורז עם מילוי מתוק של שעועית שחורה בכל מיני צורות וצבעים,הם נראים כה יפים ובביס הראשון זה היה די הזוי,בהמשך הטיול כבר התרגלנו לטעם ואפילו אהבנו אותו.

כדורי אצות בצבעים

 דוכן של צלופחים

דוכן טמאגו,חביתות בטעמים

 ישנם הרבה ירקות שלא היה לי מושג מהם

הלכנו הליכות ארוכות כל הטיול,כ-15 ק"מ ביום,זה אומר שצריך לעצור למנוחה ולאכול סושי מידי פעם...

בפוסט הבא,המשך הטיול לעיר  סנדאי      וקיוטו.